MTS – תסמונת מיי טרנר

תסמונת מיי טרנר

 

May-Thurner syndrome (MTS) הוא מצב רפואי לא תקין, שבו וריד באזור האגן (iliac vein) נמעך בידי העורק שעובר בסמוך לו. לכן, מצב זה מכונה גם iliac vein compression syndrome. למעשה, תופעה זו עלולה להתרחש במקומות נוספים בגוף, אך היא נפוצה במיוחד באזורי האגן (שם היא מכונה תסמונת או סינדרום מיי טרנר) והכליות (שם היא מכונה "The nutcracker syndrome"). במבט רחב יותר, תסמונת מיי טרנר היא חלק מסוג מחלות שמכונה nonthrombotic iliac vein lesions (NIVL).

 

גורמי סיכון

תסמונת מיי טרנר מתרחשת פי שלוש יותר בנשים ביחס לגברים והיא מופיעה בעיקר בגילאים צעירים (20 עד 40. אם כי לא רק). עוד גורמי סיכון שמקושרים אליה, כוללים מצב של עקמת בגב (סקוליוזיס), לקיחת גלולות למניעת הריון ונשים לאחר לידה. רמת הסיכון עבור נשים לאחר לידה ללקות בתסמונת מיי טרנר, עולה בהתאם למספר הלידות שהיו עד כה.

 

סימפטומים

תסמונת מיי טרנר מתרחשת לרוב בצד שמאל של הגוף, כתוצאה ממבנה מערכת כלי הדם, אם כי ישנם גם מקרים של הופעה בצד ימין. כאמור, מדובר במצב שבו עורק לוחץ על הוריד שמגיע מרגל שמאל – וריד שתפקידו להחזיר דם אל הלב. מצב זה, עשוי להתבטא במגוון סימפטומים, בהם כאב, נפיחות ואף כיבים ברגל שמאל, דליות ורידים (Varicose veins) ואי נוחות. נפיחות תתבטא לרוב על פני כל הרגל ותהיה נפיחות ניכרת, ביחס למצב הרגל הבריאה. כתוצאה מבלימת זרימת הדם הטבעית, מתפתחת נטייה ליצירת קרישי דם, שעלולה אף להחמיר עד למצב של Deep Vein Thrombosis (טרומבוזה בורידים העמוקים). DVT הוא הסיבוך העיקרי בתסמונת מיי טרנר. סימפטומים נוספים, עשויים להיות תחושות של "גפה שנרדמה" או תחושת דגדוג, אדמומיות או חום מוגבר ברגל או ורידים תפוחים. עם זאת, ישנם מקרים של MTS, בהם לא מופיעים סימפטומים אלה כלל.

 

אבחון

אבחון תסמונת מיי טרנר נחשב למורכב ומאתגר במיוחד. לרוב, אנשים מגלים שהם חולים במחלה זו, רק במסגרת טיפול ב-Deep Vein Thrombosis. מסבכת את האבחון העובדה שיש לתסמונת סימפטומים רבים ושגם העיקרי שבהם – קרישת דם, לא מאובחן תמיד בקלות. לדוגמא, קרישי דם עשויים להיות מאובחנים בטעות כ-Heartburn (צרבת. תחושה של "שריפה בחזה"). בין כלי העזר לאבחון תסמונת מיי טרנר, בולט IntraVascular Ultrasound – חיישן אולטרסאונד שמוחדר לווריד עצמו והוא נחשב לכלי האבחון המועדף כיום. עזרים נוספים בהם הרופא עשוי להשתמש, הן בדיקות MRI, CT או Venogram (בדיקת מיפוי ורידים, בעזרת חומר ניגוד וצילום רנטגן).

 

טיפול

הטיפול בתסמונת מיי טרנר עשוי להשתנות מאוד, ממקרה למקרה. ראשית, ייתכנו טיפולים מקלים ספציפית עבור סימפטומים, במידה וישנם מתוך המגוון הרחב של סימפטומים אפשריים. לדוגמא – מקרים קלים של נפיחות גפה, עשויים להיות מטופלים עם גרבי לחץ. מצד שני, ישנם מקרים עם סימפטומים של נטייה ליצירת קרישי דם. זה הוא  מצב מסכן חיים, אשר עשוי להיות מטופל באופן מהיר, אינטנסיבי ונרחב יותר, במגוון האמצעים המקובלים ספציפית עבורו. לדוגמא, בעזרת שיטות לפירוק קרישי הדם על ידי תרופות (thrombolysis). מה לגבי הטיפול במקור הסימפטומים – הלחץ על הוריד? לרוב, ניתן ומקובל להשתמש בפתרון הידוע למצבי כלי דם פקוקים, שמכונה סטנט (Stent. "תומכן" בעברית). זו היא צינורית שמחזיקה את הוריד פתוח ומונעת מלחץ חיצוני לגרום לו לקרוס. הסטנט ממוקם בתוך הוריד באמצעות תהליך צנתור ולכן מדובר בניתוח כמה שפחות פולשני, עם זמן התאוששות קצר יחסית. אפשרות נוספת להתערבות כירורגית ישירה, היא הוזזת העורק הלוחץ, בצורה כזו שתגרום ללחץ להיפסק. עוד אפשרות שעומדת בפני הרופאים, היא יצירת מעקף, אשר מאפשר לכלי הדם לעקוף את "פקק התנועה", שגורם לחץ העורק על הוריד. זה הוא למעשה פתרון, שמחקה את מה שהגוף במילא מנסה לעשות ומסייע לו בכך – ידוע שכתוצאה מתסמונת מיי טרנר, הגוף מנסה לפצות על בלימת זרם הדם, ביצירת כלי דם עוקפים ( collateral blood vessels).

 

MTS – תסמונת מיי טרנר

MTS – תסמונת מיי טרנר